<h1>תוספות רי"ד — ב"מ מהדורא תליתאה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[ב"מ ק"א ע"א] ומקבל לאו כחוכר דמי. המורה דגריס א"נ, ופי' א"נ יש קנין, משום דהוה קשיא לי' אמאי צריך לשנות שתי הסברות, באחת מהן היא מתורצת יפה, או שיאמר במציק קא מיירי דאין לו קנין וחייב לעשר ומקבל כחוכר דמי, א"נ יש לו קנין ולא הוי צריך לעשר כלל ומקבל לאו כחוכר דמי, דהא חוכר גופא לא היה צריך לעשר, אלא משום קנסא אמרי' דמקבל צריך לעשר, אבל אי אפשר לומר אי נמי יש לו קנין, דכיון דבמציק מיירי, בע"כ אין קנין למציק, דקרקע אינה נגזלת, וגם אי איפשר לומר מקבל כחוכר דמי, דא"כ אמאי נקט שדה אבותיו, א"ו זה לבדו צריך לעשר משום דחביבא לי', אבל ישראל אחר שקיבלה לא, אלמא מקבל לאו כחוכר דמי, דאלו ישראל אחר חוכר חייב לעשר משום דפורע חובו מן המעשר אם לא יעשר.
<h2>דף כה.</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל. פי' טעמא דמילתא הוא כדפרישית במהדורא קמא, דמכי אמר זה יהא מחולל בפרוטה זו, קדשה ההיא פרוטה, שהקודש תופס את דמיו, ומכי נתפשת ההיא פרוטה בקדושה יוצא הכלי לחולין ושוב (אינו) [אין] מועלין בו, דהא בהא תליא, כיון דקודש שני נתפש בקדושה קודש ראשון יוצא לחולין, דדוקא קדשי מזבח תופסין תמורתן והן אין יוצאין לחולין, אבל קדשי בדק הבית משעה שתופסין חליפיהן, הן יוצאין לחולין, והמותר אם יש להם ביטול מקח מן התורה חייב ליתן אותו, והכלי כבר יצא לחולין, ואם אין להם ביטול מקח מן התורה אינו נותן כלום, ודומה לזה דין המעילה דתנן במעילה בפ' הנהנה [י"ט ע"ב] אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד, פירוש אלו הן קדושין קדושת הגוף ואין יוצאין לחולין לעולם, הילכך יש בהם מועל אחר מועל, שאם נהנה ראובן בבהמת הקרבן וחזר שמעון ונהנה עוד ממנה שניהן מביאין קרבן מעילה, וה"ה לכלי שרת, ולא אמרי' במועל קמא יצאו לחולין, שאין יוצאין לחולין לעולם, אבל אם הי' כלי של קדשי בדק הבית שאינו קדוש אלא קדושת דמים, כיון שנהנה ממנו הראשון בש"פ, כדתנן התם [נ"ח ע"ב] נתנה קטלה בצוארה וטבעת בידה ושתה בכוס של זהב כיון שנהנה ש"פ מעל, וכיון שנהנה ראשון בפרוטה יצא כל הכלי לחולין, והראשון חייב לשלם הכלי וחומש להקדש, או ישלם גוף הכלי ויוסיף עליו חומשו או ישלם דמיו וחומשו, וכשרוצ' לשלם גוף הכלי וחומשו אז עוד יחזור ויכנס הכלי בקדושה, והנהנ' ממנו בין הוא בין אחר מועלין בו, אבל קודם שישלמנו חולין גמורין הוא וברשותו עומד ואין בו מעילה, דמשעה שנהנ' ממנו בפרוט' אוקמי' רחמנא ברשותי' ויצא לחולין, (והם) ה"נ בפדיון, משעה שנתן פרוטה תחתיו יצא הכלי לחולין, ומיהו במעיל' חייב לשלם קרן וחומש מן התורה, אבל בפדיון למ"ד אין להם ביטול מקח אינו חייב לשלם כלום, אלא באותה הפרוט' שנתן תחתיו קנאו.
<h2>דף כט:</h2>
[ב"מ ל"א ע"ב] היה בטל מן הסלע לא יאמר תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל. פי' הכי משמע פשטא דמתני', אם השיב אבדתו ונתבטל ממלאכתו שוה סלע, לא יאמר לו תן לי סלע שהפסדתי בעוד שטרחתי להשיב אבידתך, אלא נותן לו שכרו כפועל בעלמא שהיה משכיר לחזר אחר אבדתו ואם היה מוצא פועל שהיה מחזר אחרי' במעה אין לו לזה לתובעו אלא אותה המעה ולא כל הסלע שהפסיד בעבורו, ואע"פ שעבודתו שוה הרבה אינו נותן לו אלא מעה אחת שהיה נותן לפועל בעלמא, ודמי למאי דתנן בהגוזל ומאכיל [קט"ו] זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו, אלמא אע"פ שהפסיד את יינו בעבור הצלת דבשו ששוה יותר מיינו, אינו נותן לו אלא שכר טרחו והשאלת כליו כפי מה שהיה נותן לאינש דעלמא ובכלי ריקם.
[ב"מ ל"א ע"ב] ומאי דאמרי' בגמרא תנא כפועל בטל. לאו אפועל דמתני' קאי, דפועל דמתני' הוי אינש דעלמא שהיה לוקח מעה וטרח אחר אבדתו כדפרישית, אבל אמתנה בפני ב"ד קאי, וה"ק כשמתנים לו ב"ד שיתן לו הפסדו, אל ישומו לו כמה הי' מרויח במלאכתו, שאם הי' מרויח סלע במלאכתו לא יתן לו סלע, במלאכתו הי' טורח ועכשיו בטל ולא עשה מלאכתו, הילכך שמין לו כפועל בטל, שפועל המשתכר סלע במלאכתו היה נוטל שלשה דינרים לעמוד בטל ולא שיעשה מלאכה וירויח ארבעה דינרים.
[ב"מ ל"א ע"ב] ומהדר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה. פי' לא כפועל בטל ממש, שהרי אינו בטל, אלא אם מלאכתו כבדה יותר מהשבת אבדה, שמין לו כמה היה לוקח להתבטל מכבדות מלאכתו ולעשות מלאכה קלה להשיב האבדה, ושמא כי היה לוקח ג' דינרים וחצי בעבור שאינו טורח במלאכתו, הכל כפי מה שרואין שיש בין מלאכה למלאכה כך הן שמין.
<h2>דף נ:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל. פי' טעמא דמילתא הוא כדפרישית במהדורא קמא, דמכי אמר זה יהא מחולל בפרוטה זו, קדשה ההיא פרוטה, שהקודש תופס את דמיו, ומכי נתפשת ההיא פרוטה בקדושה יוצא הכלי לחולין ושוב (אינו) [אין] מועלין בו, דהא בהא תליא, כיון דקודש שני נתפש בקדושה קודש ראשון יוצא לחולין, דדוקא קדשי מזבח תופסין תמורתן והן אין יוצאין לחולין, אבל קדשי בדק הבית משעה שתופסין חליפיהן, הן יוצאין לחולין, והמותר אם יש להם ביטול מקח מן התורה חייב ליתן אותו, והכלי כבר יצא לחולין, ואם אין להם ביטול מקח מן התורה אינו נותן כלום, ודומה לזה דין המעילה דתנן במעילה בפ' הנהנה [י"ט ע"ב] אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד, פירוש אלו הן קדושין קדושת הגוף ואין יוצאין לחולין לעולם, הילכך יש בהם מועל אחר מועל, שאם נהנה ראובן בבהמת הקרבן וחזר שמעון ונהנה עוד ממנה שניהן מביאין קרבן מעילה, וה"ה לכלי שרת, ולא אמרי' במועל קמא יצאו לחולין, שאין יוצאין לחולין לעולם, אבל אם הי' כלי של קדשי בדק הבית שאינו קדוש אלא קדושת דמים, כיון שנהנה ממנו הראשון בש"פ, כדתנן התם [נ"ח ע"ב] נתנה קטלה בצוארה וטבעת בידה ושתה בכוס של זהב כיון שנהנה ש"פ מעל, וכיון שנהנה ראשון בפרוטה יצא כל הכלי לחולין, והראשון חייב לשלם הכלי וחומש להקדש, או ישלם גוף הכלי ויוסיף עליו חומשו או ישלם דמיו וחומשו, וכשרוצ' לשלם גוף הכלי וחומשו אז עוד יחזור ויכנס הכלי בקדושה, והנהנ' ממנו בין הוא בין אחר מועלין בו, אבל קודם שישלמנו חולין גמורין הוא וברשותו עומד ואין בו מעילה, דמשעה שנהנ' ממנו בפרוט' אוקמי' רחמנא ברשותי' ויצא לחולין, (והם) ה"נ בפדיון, משעה שנתן פרוטה תחתיו יצא הכלי לחולין, ומיהו במעיל' חייב לשלם קרן וחומש מן התורה, אבל בפדיון למ"ד אין להם ביטול מקח אינו חייב לשלם כלום, אלא באותה הפרוט' שנתן תחתיו קנאו.
